<h1>העיטור אות פ' פותיקי</h1>
<h2>דף מה.</h2>
ואפותיקי סתם דינו כמשכונא. וכתב הרב זצ"ל משכונא המוחזקת ביד המלוה בחיי לוה נפרעת שלא בשבועה דכמאן דגבי ליה מחיים בחובו דמי אבל אם לא החזיק בה בחיי לוה אין יכול להחזיק בה לאחר מיתת הלוה בלא שבועה ואפילו הגיע זמנה. ומחיים נמי אי אמר ליה הלוה שטרא פריעא הוא אשתבע לי משתבע ליה. והא דאמרינן המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל ליתה במשכונא המוחזקת ביד הלוקח שקנה השטר חוב והמשכון דכמאן דתפיס דמי. ורבינו אבן מגש סבירא ליה דאפילו הוחזק לא גבי אלא בשבועה דכיון דמצי לסלוקי ליה בזוזי לאפרועי קאי ולא גבי אלא בשבועה. ואפילו מת לוה בחיי מלוה ומת המלוה ולא נשבע אין אדם מוריש שבועה לבניו. ולסברא דיליה אם מכרה מכורה וגובה משאר נכסים. והר' יהודה זצ"ל כתב דאיכא מאן דאמר דלא גבי אלא בשבועה ומסתברא כיון דאי שטפה נהר גובה משאר נכסים אף על גב דהוחזק בה לא גבי אלא בשבועה דקרקע בחזקת בעליה קיימא ויכול לומר לו טול משכונך ופרע לי את שלי כל היכא דלא אמר ליה לא יהא לך פרעון אלא מזו ואף על גב דאמרינן גבי כתובה (כתובות נ"ה.) ייחד לה ארעא בארבע מצרנהא בלא שבועה כתובה שאני דלא נתנה כתובה ליגבות מחיים אבל בעל חוב בשבועה. ושמעתי מנהג נרבונא דמשכונא מוחזקת הרי היא כלא יהא לך פרעון אלא מזו ואפילו שטפה נהר אינו גובה משאר נכסים. ומנהגם שאינו יכול לכופו לפדות המשכונא. ואיכא מאן דמייתי ראיה מהא דגרסינן (פ"י דשביעית מ"ב) המלוה את חבירו על המשכון אינו משמט שמע מינה דלא קרינן ביה לא יגוש. וליתה דההיא במטלטלין עסקינן אבל קרקע משמט כדאיתא בפרוזבול. ומסתברא מדאצטריך (קידושין כ':) כדי גאולתו בשדה אחוזה דאינה נגאלת לחצאין וגבי עבד איבעיא לן בגמרא ש"מ משכונא דעלמא נגאלת לחצאין ואפשר דפרע ליה מקצת חובו, ולא גבי אלא בשבועה.
